יש עבודות שמלמדות אותך מקצוע חדש בתוך המקצוע שלך. יפו הייתה כזאת. במשך כשנתיים, בין 2021 ל-2023, עבדתי כקבלן משנה אצל חברת השימור אבנר גלעד על שחזור מבנה היסטורי — מקום שנקרא היום "הבית הסקוטי", ובעבר היה ידוע גם כ"בית החולים האנגלי". וכל העבודה הזאת הייתה באבן שכמעט לא עבדתי בה קודם: כורכר.
כורכר זה עולם אחר
רוב חיי אני עובד בגיר קשה מאזור ההר — אבן תובענית, אבל אבן שאני מכיר כמו את כף היד שלי. כורכר זה משהו אחר לגמרי. זו אבן חולית, רכה ופריכה יותר, והיא מגיבה למכה בצורה שונה. בהתחלה זה מתסכל, כי כל מה שאתה יודע על סיתות פתאום עובד קצת אחרת. אבל אני נהניתי מהאתגר. ללמוד אבן חדשה זה כמו ללמוד שפה חדשה — לוקח זמן עד שהיד מבינה, ואז נפתח לך עולם.
מאות אבנים, קשת אחר קשת
שיחזרתי כאן מאות אבנים: קשתות, כותרות עמודים והמון פרטים מיוחדים. חברת השימור נתנה לי יד חופשית למצוא פתרונות ייחודיים, וזה כולל גיאומטריות שונות של כותרות עמודים — כל אחת עם האופי שלה. בשחזור אתה לא ממציא; אתה מקשיב למבנה ומנסה להחזיר לו את מה שהיה לו פעם, בשפה שלו. זו עבודה של סבלנות ושל כבוד — כבוד למי שבנה כאן לפניך.
ברזל בתוך אבן
הדבר שהכי ריתק אותי היה טכנולוגיית הבנייה המקורית. לפני כ-150 שנה בנו את המבנה הזה בשיטה שהייתה ייחודית בארץ: שילוב של אבן וברזל יחד. כדי לשחזר את זה נאמנה, היינו צריכים לחצוב מגרעות בתוך האבן עצמה — כיסים מדויקים — ולשתול בהם את הברזל. כשאתה עושה עבודה כזאת, אתה מבין פתאום איך אנשים חשבו ובנו כאן לפני דורות. אתה לא רק משחזר אבן; אתה משחזר דרך מחשבה.
מה לוקחים מכזה מקום
שנתיים ביפו לימדו אותי שאין דבר כזה "לדעת הכל על אבן". כל אתר, כל תקופה וכל סוג אבן מבקשים ממך ללמוד מחדש. וזה בדיוק מה שאני אוהב במקצוע הזה — שהוא לא נגמר. יצאתי מהבית הסקוטי עם יד שיודעת לעבוד כורכר, עם הבנה של שיטת בנייה בת מאה וחמישים שנה, ועם עוד קצת ענווה מול מי שבנה כאן לפניי.
