זה עוד פרויקט שאני מאוד גאה בביצוע שלו. ברחוב הרב קוק 7 בירושלים חיכתה לי חידה: איך מלבישים קשת אבן אמיתית, כבדה, על מבנה בטון שכבר עומד – בלי שהיא תיפול, ובלי שהיא תיראה כמו הדבקה.
הביצוע כאן היה מורכב, והיינו צריכים למצוא פתרון הנדסי פשוט לחיפוי לא פשוט. רוחב המפתח מעל שבעה מטרים, הגובה קרוב לשישה, וכל זה צריך להתלבש על גבי הבטון הקיים. בבנייה עתיקה, כשקשת אבן נבנית מהיסוד, כל אבן נשענת על חברתה ומעבירה את המשקל למטה, לאומנות ולקרקע. כאן לא היה לי את המסלול הזה – האבן הייתה צריכה להיתלות.
כמה טונות מעל הראש
דמיינו שהייתם צריכים לתלות אבן אחת במשקל שלושים קילוגרם על התקרה. עכשיו קחו עשרות אבנים כאלה, במשקל כולל של כמה טונות, ותלו את כולן מעל הראש כך שיישארו שם למאה שנה. זו הייתה המשימה. עם כל המורכבות של העברת לחצים נכונה ליסודות, מצאנו כאן פתרון עיגון נהדר – כל אבן סותתה לפי מקומה המדויק בקשת ועוגנה כך שהמערכת כולה יציבה. לא רק שהחיפוי החזיק; הוא יצא במראה נקי, לשביעות רצון המהנדסים, היזם והאדריכלית.
שתי מזרקות מסותתות ביד
חוץ מהקשת, סיתתנו כאן שתי מזרקות אבן. אחת היא קערה קעורה גדולה, והשנייה מרובעת. את הסיתות העדין של הקערות הזמנתי מסתתים מבית לחם – אנשים שיודעים לקחת גוש אבן ולהוציא ממנו צורה קעורה נקייה, עבודה שדורשת עין ויד מיוחדות. מזרקת אבן מסותתת היא מאותם פרטים קטנים שלא תמיד שמים לב אליהם במבט ראשון, אבל הם אלה שנותנים לחלל את הנשמה שלו.
מה נשאר בסוף
בסוף העבודה נשארת קשת אבן שנראית כאילו היא נבנתה מהיסוד, לפני הרבה שנים – ולא אבן שנתלתה על בטון. וזה כל העניין: פתרון הנדסי חכם שנעלם מהעין, ומשאיר רק את היופי. עבודה כזאת לא צועקת. היא פשוט עומדת, שקטה ובטוחה, ונותנת למי שעובר מתחתיה להרים את הראש בלי לחשוב אפילו לרגע כמה משקל תלוי שם למעלה.