חזיתות, הפנים של הבית ולמה זה כל כך חשוב

בואו נדבר על חזיתות וחיפוי קירות הבית, אני כל כך אוהב חזיתות, תחשבו כמה מבנים נאים יכולים לגרום לנו להתרוממות רוח, להשתאות ולהשראה.

החזית היא הפנים של הבית, הפנים הן המראה לפנים הבית, כמו שבאדם כמים הפנים לפנים כך בדיוק חזית המבנה.

כמה דברים אפשר ללמוד מחזית המבנה על האדם שגר בתוכו, אם הוא מטפח אדניות על חלונות ביתו והאם הגרניום פורח בזמן או שהצמחים עליו קמלו, האם על דלת ביתו יש בריחים כבדים או פעמוני רוח, ועל המתכנן של הבית, האם הוא היה יצירתי? האם הוא היה חכם, ודאג לכך שהבית יתקרר היטב בקיץ מרוחות המערב, ובחורף ייכנס חום מחלונות המזרח, האם הוא בנה בית עם חיפוי אבן בסגנון שמדבר עם מבנים עתיקים או מודרני תעשייתי בטון חשופי, אל תטעו, לכל דבר יש את המקום שלו ואת האדם שזה יתאים לו, כל עוד המתכנן הקפיד ללכת עם העיצוב שלו ולא לערבב סגנונות ולא לחקות, זה דומה למוזיקה, מקוריות היא נהדרת, חדשנות, הישענות על אילנות גבוהים גם, אבל שעטנז מסוכן,  ערבוב חומרים לא לצורך זה משחק באש בבניין כמו בחיים.

ועל הקבלן שבנה את הבית ועל בוניו, האם הם הקפידו בעבודה על דיוק, האם הקירות ישרים ומפולסים, האם הבית חזק ולא נסדק, האם הוא אטום ואין עליו רטיבות, את אלה כמו האחרים ניתן לראות ממבט אחד.

קבלני בניין טוענים שמהבית העשירי שאדם בונה הוא מתחיל להבין בבנייה,

זה נכון, אני מקווה שאתם תבנו לעצמכם בית אחד ותהיו מאושרים בתוכו, ייתכן והמימרא הזאת מתייחסת בעיקר לקבלני בניין, והדרך שלהם אל התואר הנכסף של בעל מקצוע.

מאיפה מתחילים?

אז כמו שאמרתי, אני אוהב חזיתות, תחשבו איך אתם רוצים שהבית שלכם ייראה, מה אתם אוהבים? תחשבו היסטורית? עתיק? מודרני? תעשייתי? כפרי? אני אוהב אומץ וגם צניעות, לפעמים אני אוהב ענק ולפעמים קטן, אני אוהב עתיק וגם מודרני אם הוא ממלא אותי השראה. אין לזה כללים אבל כשזה עובד זה עובד, מפיק טוב יודע לזהות להיט, גם אזנים רגילות וכל שכן עיניים, לא סתם מבנים מסוימים ייחרטו בתודעה שלנו, אם יהיו אלו המבנים בשרונה, התחנה, קיסריה, יפו, ירושלים, עכו, אבל גם מוזיאונים באדריכלות אמנותית, בתים בשכונות הוותיקות של תל אביב בסגנון הבאו האוס, יד ושם, תחנות רכבת, מרכזי קניות ומגדלי עזריאלי.

יותר מכולם אני אוהב את המבנים העתיקים וההיסטוריים, מה הסוד של המבנים הללו, הם גם נשתמרו ולא בכדי, היה מי שרצה לשמור עליהם,  הם גם מרשימים עדיין יותר מרוב הבניינים והבתים החדשים. מה עושה אותם לכאלו?

ההגבלה היא החופש האמיתי

אני הולך להניח כאן השערה, אף בניין לא ירעד מההנחה שלי כאן, זהו לא ידע אקדמי, זוהי הנחה שלי שנסמכת על ניסיון, על הבנה בסיסית בקונסטרוקציה ובהיגיון.

בבנייה העתיקה הייתה הגבלת מפתח, מה זאת אומרת?

מאחר ועדיין לא היה שימוש בברזל ובטון, רוחב החללים במבנה היה מוגבל לרוב בבנייה הפרטית למפתחים של עד שישה מטרים אורך ורוחב.

הסיבה להגבלה היא שבכדי לצור חלל מקורה בגג, בנו את המבנים על ידי יצירת קמרונות או קשתות, הקשת מעבירה את עומסי המשקל של הגג לאומנות-העמודים ומשם ליסודות. כן הם ידעו שיסוד למבנה אבן כבד צריך לשבת על סלע, בדיוק כמו שעושים היום במקומות הרריים.

יש גם כמובן קשתות רחבות יותר, אבל בבתים הפרטיים לרוב אלו המידות שראיתי. 5-6 מטר אורך.

ההגבלה הזאת יוצרת דפוס תכנוני, המבנה בנוי מקמרונות בכפולות הללו, כך שאם ניקח לדוגמה בית בעל פאות של עשרים מטר על עשרה מטר, מאתיים מטר מרובע, בפאה הארוכה יהיו ארבע קמרונות ובפאה הקטנה יותר יהיו שתי קמרונות.

הבתים תוכננו מהפנים ולחוץ, כך שבפנים יהיו חללים קבועים וההורים והילדים יקבלו חדר באותו הגודל, גם המטבח גם חדר הקולנוע הביתי במרתף, וכן היו להם מרתפים חלום.

איך זה השפיע על החזיתות?

מכיוון שהבית תוכנן מהפנים ולחוץ ורוב חללי הבית היו בדפוס קבוע, כך גם חלונות הבית היו ממוקמים באותו מקום בחדרים, והשינויים שהוחלו היו בתוך הדפוסים הקבועים שתיארתי, נאמר, במקום חלון גדול יעשו חלון מחולק לשניים לשלושה, עם עיטור, עם סיתות מיוחד, הדגשות שונות של צבע אבן החלון, סוג העיבוד על גבי האבן או סוג האבן.

אבל בחוץ, בחוץ התקבלה סימטריה, אני מת על הסימטריה הזאת, לא חושב שראיתי בית היסטורי או עתיק שלא היה נראה היה יפה, אפילו בתי חירבה, של עניי אותן תקופות נראים יפים, ובתי מידות עשויים בחן וכישרון שאין לתאר.

איך מתכננים בית מאז המצאת הברזל והבטון?

בניגוד לעבר שבו ההגבלה ההנדסית יצרה חלוקה סימטרית וברורה, הקדמה יצרה מצב הפוך, האדריכל שואל את הלקוחות כעבודת הכנה לסקיצה הראשונה את השאלה מה אתם רוצים שיהיה לכם בבית? שאלה די מוזרה, הייתי אומר, כמעט כמו לשאול מי שנולד איזה איברי גוף אתה צריך?

ברור שצריך, חדר: שינה, מטבח, שולחן, רחצה, שירותים. קולנוע ביתי, אולפן, כביסה וחדר אורחים.

ואז מתחיל משחק שדומה ל- RUSH HOUER בו מזמיני העבודה והאדריכל מנסים לסדר מה ליד מה, איפה נקטין או נגדיל, המילה שנאמרת הכי הרבה בתהליך הזה היא: לגנוב, והיא לגיטימית מאד,  ואת כל אלו צריך האדריכל לדחוס במגבלת היתר הבנייה של כמה מותר לבנות, ואת כל אלו הוא גם צריך לסנכרן עם כל מה שבעליי הבית מתנגדים שיהיה, וחלילה שיעשה את הטעות שעשו אצל השכנים, וחייב הוא לדאוג לרווחתם עם כל מה שהם חייבים שיהיה, ועליו הוא מוכרח למסור את הנפש ולאבד את מוסר אביו, ולגנוב המון, כי אי אפשר לחיות בלי חדר הורים שמונים מטר רבוע לפחות.

ועל כל אלו הוא מדבר אתם ומתכנן עוד לפני שרואים את הכלה, זאת אומרת איך היא נראית? וזה כפי שאתם מבינים מאד שונה מהעבר.

שני קווים מקבילים לא נפגשים מעולם, עד שקוראים לקבלן

כן, כאן מגיע ההיגיון הפשוט, שתי הגישות הללו לא חייבות דווקא להתנגש, אפשר לקחת מהידע של הקדמונים ולצור סכמה של מבנה סימטרי, אם הייתי קורא לקבלן בניין ואומר לו בוא תבנה לי בית בלי סיבוכים, זה מה שהוא היה עושה, הוא היה לוקח דף ומשרטט עליו מלבן או ריבוע, ובלי להתבלבל הוא היה אומר: פה אני שם לכם מטבח, כאן שירותים ומקלחת כאן את החדרין ולסלון אני עושה לכם משהו דהלוקס כאן, רואים? סביר להניח שהחזיתות היו יוצאות סימטריות, בחלוקות שוות ובגודל שמתקיים בו עיקרון חתך הזהב. בדיוק כמו פעם. תוך כדי הוא כבר היה מתקשר להזמין חלונות ואת כולם באותה מידה לחסוך זמן וזמן זה כסף והמבנה היה קם בפשטות ותאמינו לי הוא ייצא יפה יותר מהרבה מבנים שתכננו בהשקעה רבה של זמן ועם סקיצות אינסופיות.
זה דומה למה שתיארתי קודם, כמו בהגבלה שהייתה פעם במפתיי המבנה ככה גם קבלן ממוצע ירצה לגשת לביצוע העבודה, בלי סיבוכים.
יחד עם הגישה הזאת יש בכל זאת את הגישה הקיימת למי ששם את כל כספו בהגשמת בניית בית קבע ולכן חשוב לתכנן את הבית טוב, ממש טוב, אבל זכרו אל תסתבכו, ותעשו את הפנים שלו יפות.

איך אפשר לשדרג חזיתות בקלות בבתים קיימים?

והתשובה לכך נכונה גם לתכנון בתים חדשים בתקציב ממוצע, לא צריך לעשות הרבה כדי להפוך חזית סתמית לחזית אלוהית, אפשר לעשות זאת אפילו בעזרת ציור בצבע סביב החלונות והפתחים בצבע שמדגיש אותן, אם יש בעיה עם פתח מסויים אפשר על ידי צבע להשוות אותו לשאר הבית, אפשר גם ליצור מסגרות סביב הפתחים בעזרת לוחות עץ, או בעבודת טיח בחומרים שונים או אף אבן.
חשוב לתת דגשים בחזיתות לשלושה אלמנטים מרכזיים ואשתמש בדימוי, נעליים-צמידים-כתר, האקססוריז הללו לא סתמיים, הן התחילית האמצע והסוף, אם נוסיף אותן נכון ללבוש הכי פשוט כמו ג’ינס וטי שירט, הן ישדרגו ויספרו את הסיפור שאנחנו רוצים לספר, אם אוסיף נעליי בד רכות, צמידי רקמה וכובע לבד מוטה אספר סיפור לגמריי שונה ממגפיי עור שחור, מצמידי מתכת ניקל ומכובע עור קסקט קצר. ככה בדיוק בחזית, שימו לב לקווי צמיחת המבנה למה שמעטר את פינותיו ופתחיו ובסוף למעלה למה שסוגר אותו, אם זה קופינג אבן, מעקה מתכת, טיח מעוגל טבעי או סוכת גפנים.
תחשבו כמה שיותר רחוק בזמן, האם הבית שלכם ייראה יפה גם בעוד עשור, בעוד דור או בעוד מאה שנה, הבית הזה הוא בעל ערך גם לצאצאיכם או כערך אמנותי.
הכלל החשוב הוא לעבוד לפי נושא ולשלב אליו את מה שאתם מוצאים מתאים לו ומדבר אתו. בית עם חזית כזאת הוא בית שיזמין אנשים לחשוב, לעצור ואולי להיכנס ואתכם הוא יזמין תמיד לחיים שאתם בוחרים לחיות ביומיום, אז תחיו טוב.